#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	סב. מדוע אין הולכים אחר רוב העיר לחוד או אחר רוב סיעה לחוד? 	אין הולכים אחר רוב העיר לחוד כיון שיש שהולכות לבית הבועל והוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ואין הולכים אחר רוב סיעה לחוד משום גזירה אטו רוב העיר.	כתובות טו. 		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	סג. מאיזו ברייתא לומדים שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, וכיצד נלמד דין זה מהתורה? 	"מהברייתא תשעה שרצים וצפרדע אחד ביניהם ונגע באחד מהם ואינו יודע באיזה מהם נגע ברה""י ספיקו טמא ברה""ר ספיקו טהור, אלמא כמחצה דמי, דאי לאו כמחצה דמי אין כאן ספק טומאה אלא ודאי טומאה דהא רובא שרצים.<br>מדאורייתא מדכתיב וארב לו וקם עליו, פרט לזורק אבן לתוך חבורת גויים וישראלים, ואם הרוב גויים למה לי קרא, ואם מחצה ומחצה פטור מדין ספק נפשות להקל, אלא על כרחך שיש שם תשעה ישראלים וגוי אחד דהוה ליה הגוי קבוע, ואשמעינן האי קרא דכל קבוע כמחצה על מחצה ולכן פטור."	כתובות טו.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	סה. עיר שישראלים וגוים דרים בה ומצא בה תינוק מושלך. מה הדין ולענין מה 1) ברוב גויים 2) ברוב ישראל 3) במחצה על מחצה? 	"1) דינו כגוי להאכילו נבילות וכ""ש שלא יחזירו לו אבידה ולנזקין. אמר שמואל אבל מפקחים עליו את הגל בשבת שאין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב.<br>2) דינו כישראל, לרב להחיותו שב""ד מצווין לפרנסו משום וחי אחיך עמך. אבל ליוחסין לא, שאם בת היא אסורה לכהן דתרי רובי בעינן ליוחסין. כתבו התוס' (ד""ה מאן) שלר""ח לפי רב חנן ב""ר אף ליוחסין. לרב פפא להחזיר לו אבידה <sup>יט</sup> וכ""ש להחיותו.<br>3) דינו כישראל לנזקין, שנגח שור שלו לשור שלנו. חצי משלם. ולגבי החצי השני יאמר הביאו ראיה שאיני ישראל ואשלם לכם <sup>כ</sup>. ודינו כגוי לנזקין, שנגח שור שלנו לשור שלו שאין משלמים כיון שאין לו ראיה שאינו גוי. כתבו התוס' (ד""ה לא) בשם המהר""ם שגם דינו כגוי וכישראל גבי רוב הוי מצי למימר לענין נגיחה, אלא ניחא בכל חד למצוא דבר חדש.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>יט.  הקשה הרשב""א (ותו""ד מבוארים בתוד""ה להחזיר) והא אין הולכים בממון אחר הרוב ולימא ליה מוצא הבא ראיה שישראל את ושקול, ותירץ דלא אמרו אין הולכין בממון אחר הרוב אלא לאפוקי ממונא מחזקתיה, אבל מוצא אבידה שאינו בעל הממון ואדרבה קאי עליה בהשב תשיבם הולכים בו אחר הרוב.
<br>כ.  הקשה הרשב""א גם ברוב גויים יאמר כן שהרי אין הולכים בממון אחר הרוב, ותירץ דכיון דמספקא לן אי גוי או ישראל, אם רוב גויים כגוי חשבינן ליה, ולגוי לית ליה חזקה דממונא דנימא אוקי ממונא בחזקת מריה, ועי""ש בהערה.</span>"	כתובות טו. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סו. ומודה רבי יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו שהוא נאמן 1) איך מדובר ומדוע נאמן 2) על איזה מיגו בפ""ק אתי שפיר לכו""ע דקאי 3) מדוע כאן מודה?"	"1) כתבו התוס' (ד""ה ומודה) שמפירוש הקונטרס משמע דמיירי דוקא כשאין הלה תובעו ונאמן במיגו דאי בעי שתיק אבל אם תובעו אינו נאמן. ולדעת התוס' אע""ג דהלה תובעו נאמן במיגו דאי בעי אמר לא היתה של אביך מעולם.<br>2) קאי אנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך. ר""ג ור""א אומרים נאמנת במיגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך דלא קא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה נאנסתי דקא פסלה נפשה מכהונה.<br>3) רש""י (ד""ה הכא) פירש דהכא גבי שדה אין שור שחוט לפניך שיעלה על לב בעליו לתבוע מי שחטו, כלומר אם שתק זה לא היו לו עוררים, הלכך אי לאו דדבר פשוט הוא שלקחה הימנו לא היה אומר לו של אביך היתה הלכך אמרינן מיגו, אבל גבי לא מצא לה בתולים שור שחוט לפניך, בתולים שלא מצא לה הם הסיתוהו לבוא לב""ד, ואע""פ שיש לה להשיב טענה טובה מזו לא אמרינן מיגו, דדלמא לא אסקה אדעתיה א""נ איערומי קא מערמא. והתוס' (ד""ה התם) פירשו דהכא נמי איירי בהלה תובעו אלא דהתם שור שחוט לפניך דהרי אין לה בתולים ואינה יכולה לומר בתולה אני כמו בשור שחוט שאינו יכול לומר חי אני, ולהכי בין אומרת משארסתני נאנסתי בין אומרת מוכת עץ אני תחתיך לא מהימנא, הכא אין שור שחוט לפניך ונאמן במיגו דאי בעי אמר לא היתה של אביך מעולם."	כתובות טו: - טז. ותוס'		
